מאת: הרב יוסף בלנרו
בענין מצוה בו יותר מבשלוחו.
הנה בפרשתינו פרשת חיי שרה אברהם אבינו שולח את אליעזר עבדו לחרן לקדש אשה ליצחק "ולקחת אשה לבני ליצחק" אומר אברהם אבינו, ולקחת הוא לשון ליקוחין והיינו קידושין וכמו כי יקח איש אשה.
ובמשנה בפ"ב במסכת קידושין תנן, האיש מקדש בו ובשלוחו, והיינו שהאיש יכול לקדש בעצמו ויכול גם לשלוח שליח שיקדש לו אשה.
ובגמרא במסכת קידושין דף מ"א ע"א איתא מצוה בו יותר מבשלוחו.
והיינו שיש מצוה יותר שהאדם יקיים בעצמו את המצוות ולא על ידי שליח.
והנה בספר שמלה חדשה סימן כ"ח כתב בענין כיסוי הדם וז"ל דאם אחר שאינו שוחט מהדר לקיים מצוה זו יכול השוחט להרשותו דרך כיבוד לפרקים לכסות אבל למכור בדמים או לעשות שליח בשביל שלא לטרוח את עצמו לא עכ"ל.
ובתבואות שור שם ס"ק י"ד כתב שהרי כתוב
ושחט וכיסה ודרשינן בגמרא בחולין דמי ששחט הוא יכסה א"כ מצות כיסוי הדם מוטלת על השוחט.
ובש"ך חו"מ סימן שפ"ב כתב שבמקום שהאב יודע למול אינו רשאי לתת למוהל אחר למול את בנו, וע"ש בקצות החושן ס"ק ב' במה שביאר בדעת הש"ך ובמה שכתב על דברי התבואת שור.
וא"כ אם יתן לאחר לכסות יעבור על מצות ושחט וכיסה.
וכתב דאינו כן אלא אף במצוה המוטלת על האדם יכול למנות שליח והביא ראיה ממילה שהיא מצוה המוטלת על האב ומעשים בכל יום שאפילו כשהאב יודע למול הוא מכבד לאחרים.
וברא"ש פכ"ה כתב לדמות קדימת האב במצות המילה לקדימת
השוחט לכסות את הדם ועל כרחך משום ששוים הם וכשם שבמצות
המילה האב רשאי לכבד לאחרים כך במצות כיסוי הדם השוחט רשאי לכבד לאחרים.
ועוד הביא ראיה מהגמרא בב"ק דף ק"ט מנין לכהן שבא ומקריב קורבנותיו שנאמר ובא בכל אות נפשו ושרת וכו' וילפינן
שאף כהן שיש לו להקריב חטאת שהוא מקריב ועל אף שהמצוה שלו אמרינן התם שנותנה לכל כהן
שירצה.
ועוד הוכיח ממצות מזוזה דחובת הדר היא ומצוה על בעל הבית לקבוע מזוזה בביתו ומברך לקבוע מזוזה ובמנחות דף ל"ג אמרינן דריש גלותא בני ביתא ואמר ליה לרב נחמן קבע לי מזוזתא.
וחזינן שאדם רשאי לכבד אחר במצוה המוטלת עליו.
ועוד כתב הא דאמרינן דמצוה בו יותר מבשלוחו היינו היכא שממנה שליח משום שאינו רוצה לטרוח בעצמו לכן המצוה היא לא כמו שאם הוא היה טורח בעצמו אבל באופן שמכבד למי שמהדר אחר המצוה לקיימה שפיר דמי ואמרינן בגמרא ביומא דף ל"ט דדמי למי שמודד אפרסמון לאחרים שאומרים לו בא ונתבסם אני ואתה שהוא גרם המצוה והאחר עושהו ומתבסמים שניהם.
וסיים בזה הלשון ואני על משמרתי אעמודה ואומר דיפה נהגו במילה והנח להם לישראל אם אינם נביאים וכו' ומשם ומכל ראיות שהבאתי בס"ד לעיל נלמד לכיסוי הדם דשרי לכבד לפרקים המהדר אחר מצוה זו וכ"ש אם גדול הוא שיש ג"כ כבוד למצוה ע"ד שאמרו חז"ל בסוטה דף י"ג הניחו לו כבוד בגדולים וכו' אבל שליחות לא כמ"ש לעיל דמצוה בו יותר מבשלוחו עכ"ל ע"ש.
ודבריו צ"ב דכיון דאדם חייב במצות האיך יוכל
להיפטר על ידי שיכבד לאחר לעשות את המצוה ובכל הראיות שהביא ממילה וממזוזה וכהן ושחיטה י"ל שהמחוייב במצוה ממנם לשליח ומדין שליח נגעו בה.
והא דקשיא שהרי בגמרא קידושין דף מ"ב אמרו מצוה בו יותר מבשלוחו י"ל בזה שכל מה שאמרו מצוה בו יותר מבשלוחו דוקא במקום שהמחוייב במצוה שולח שליח כי מתעצל לעשות את המצוה או שאינו מחשיב מספיק את המצוה וזה בזיון למצוה שחביבות המצוה הוא שיעשנה בגופו.
אבל במקום שעושה שליח משום שמכבד ומחבב את המצוה כגון שממנה אדם חשוב ומכובד לעשות את המצוה בזה אדם יכול למנות שליח ולא אומרים בזה מצוה בו יותר מבשלוחו.
ולכן במזוזה אפשר למנות אדם מכובד שיקבע את המזוזה בביתו וכהאי דרב נחמן שמינה לריש גלותא שיקבע מזוזה בביתו.
וכן שוחט שממנה אחר לכסות את הדם כונתו שגם אחר יזכה במצוה משום שמוקיר ומעריך את המצוה ורוצה לזכות אף אחרים במצוה זו וזה חיבוב מצוה וכן על זה הדרך אך במה שמכבד אחר ולא ממנהו לשליח לא נחשב שעשה את מצותו המוטלת עליו והאיך יוכל לכבד לאחר הרי אין לך ביזוי מצוה גדול מכך שלא מקיים את המצוה המוטלת עליו.
ולגבי כהן שיכול למנות כהן אחר להקריב קרבנו כמבואר בגמרא בב"ק דף ק"ט ע"ב כבר כתב לחלק בשדי חמד כללים מערכת המ"ם אות נ"ה שבקרבן אין המצוה מוטלת על הכהן להקריב קרבנו רק רשות הוא בידו ובא בכל אות נפשו אמרה התורה ולכן רשאי למנות כהן אחר שיקריב קרבנותיו ע"ש.
ובמה שהביא מהגמרא בסוטה דף י"ג יש להביא ראיה לדברינו דהגמרא שם שאלה מאי שנא שבתחילה כתוב ויעל יוסף לקבור את אביו ויעלו איתו כל עבדי פרעה וכו' וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו ולבסוף כתוב וישב מצרימה הוא ואחיו וכל העולים איתו לקבור את אביו ותירץ ר' יוחנן שבתחילה שלא ראו בכבודן של ישראל לא נהגו בהן כבוד ולבסוף שראו בכבודן נהגו בהן כבוד וכו' ושאלה הגמרא ואם יוסף לא היה מתעסק בקבורת אחיו האם אחיו לא היו מתעסקים ופירש רש"י וז"ל האיך הניחוהו אחיו ליוסף ליטול את השם לבדו של קבורת אביהם וכי פרקו מעליהם העול ולא חשו לו ואם לא נתעסק בו הוא הם לא היו עסוקים בו והכתיב וישאו אותו בניו אלמא אף הם היו עסוקין במשאו ובקבורתו ותירצה הגמרא שאחי יוסף אמרו הניחוהו שכבודו במלכים יותר מבהדיוטות.
ולכאורה האיך אחי יוסף הניחו את המצוה המוטלת עליהם לקבור את אביהם בגלל שכבודו במלכים הרי מצות קבורת האב מוטלת על כל הבנים.
ואם משום שמוכח בגמרא בסנהדרין שהקבורה היא משום יקרא דשכבי ולכן כיבדו ליוסף שזה כבוד הנפטר שיתעסק בו גדול.
י"ל שלעניין שהמת לא יהיה מוטל בבזיון ללא קבורה בזה הקבורה היא יקרא דשכבי.
אבל אין עניין בחשיבות הקובר אם חשוב יותר או פחות.
וא"כ האיך אחי יוסף ויתרו על מצוה זו של קבורת אביהם אלא ודאי שמינו את יוסף שליח לקבור את אביהם
כיון שכבודו של יעקב אבינו שמלך יתעסק בקבורתו ויש בזה חיבוב מצוה במה שמינו את יוסף לשליח ולא אומרים בזה מצוה בו יותר מבשלוחו וכיון ששלוחו של אדם כמותו נחשב שהם גם קיימו את המצוה או שיוסף שהוא שליחם הוא ידם הארוכה ונחשב שהם עשו ממש או שהמעשה של השליח מתייחס אליהם וכחקירת האחרונים ודו"ק.
ובזה אפשר להבין את הסתירה בפסוקים שבפרשת ויחי פרק נ' פסוק ז' כתוב "ויעל יוסף לקבור את אביו ויעלו איתו כל עבדי פרעה זקני ביתו וכל זקני ארץ מצרים" ובפסוק י"ג כתוב "וישאו אותו בניו ארצה כנען ויקברו אותו במערת שדה המכפלה אשר קנה אברהם את השדה לאחזת קבר מאת עפרון החיתי על פני ממרא".
ובפסוק י"ד כתוב "וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו וכל העולים אתו לקבור את אביו אחרי קברו
את אביו", הרי שבתחילה כתוב ויעל יוסף לקבור את אביו ומשמע שיוסף קבר לאחר מכן כתוב ויקברו אותו ומשמע שכולם קברו ושוב לאחר מכן כתוב לקבור את אביו אחרי קוברו את אביו ומשמע שיוסף לבדו קבר את יעקב אבינו.
ולדברנו מבואר נפלא שאמרו האחים הניחוהו שכבודו במלכים ולכן עשאוהו שליח לקבור את אביהם ושלוחו של אדם כמותו ולכן הכתוב מייחס להם שהם קברו את אביהם על אף שרק יוסף בפועל קבר את יעקב אבינו.
וא"כ במקום שנראה שהאדם הממנה שליח לקיום המצוה מחבב את המצוה וכגון שמכבד לאדם חשוב ת"ח וצדיק לא אומרים בזה מצוה בו יותר מבשלוחו.
ואף במצות עשיית מעקה לגג אפשר לכבד ת"ח שיכה את המכוש האחרון או שיבריג את הבורג האחרון בחיבור המעקה לגג שבזה שממנה ת"ח מראה שמוקיר ומכבד את המצוה.
והנה ברש"י על הגמרא בקדושין דף מ"א ע"א ד"ה מצוה בו יותר מבשלוחו כתב וז"ל דכי עסיק גופו במצות מקבל שכר טפי עכ"ל.
וא"כ אף במעקה י"ל שעדיף שבעה"ב יעשה בכדי שיקבל יותר שכר למעקה שיקבל שכר יותר רק שבאמת יכול ליתן לאחרים באם יחפוץ בכך.
ובשדי חמד ח"ד ע"מ הביא מחלוקת אם האי כללא שמצוה בו יותר מבשלוחו שייך בכל המצות או רק בקידושין ובשבת והיכא דאיתמר איתמר והיכא דלא איתמר לא איתמר והביא למהר"ח אור זרוע שכתב דדוקא בקידושין והכנות לשבת אמרינן מצוה בו יותר מבשלוחו ובסוף דבריו העלה שבכל המצוות אמרינן מצוה בו יותר מבשלוחו מפני שמוקיר ומעריך את המצוה ורוצה שתתקיים בגדול ממנו מקבל שכר כמו שמקיים את המצוה בגופו.
בשבוע זה נפרדנו מהגאון הגדול מו"ר הרב יצחק מלול זצ"ל שהרביץ תורה בעירנו אור עקיבא למעלה מיובל שנים כיתת רגליו משיעור לשיעור, שייף עייל ושייף נפיק ולא החזיק טיבותא לנפשיה.
בכל התקופות והמצבים ראו אצלו חיבוב מצוה מהו, את אהבת המצוות ואת הרדוף אחר התורה והמצוות כי הם לעד קיימים.
הגמרא דורשת על רבי יוחנן את הפסוק משיר השירים "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה שאהב רבי יוחנן את התורה, כך יש לומר על רבי יצחק היה מוסר נפש על לימוד התורה, אף לעת זקנותו, בקור ובחום בגשם ובשרב היה מכתת רגליו לכולל בגבעת אולגה כדי להגות בתורה בעמל ויגיעה ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא.
זכורני כאמינא טליא בכל פעם שהייתי עובר ליד המשחטה היה נותן לי לקיים מצוות כיסוי הדם והיה שמח שמזכה אחרים במצוות שלא היו יכולים לקיימם אלולי שהיה מכבד.
המדרש אומר שבזמן פטירתו של משה רבינו הארץ ספדה אבד חסיד מן הארץ, והשמים ספדו וישר באדם אין.
כך יש לומר על רבי יצחק אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין.
בגמרא במועד קטן דף כ"ב איתא רוכב ערבות שש ושמח בבא אליו נפש נקי וצדיק.
רבי יצחק היה נקי וצדיק.
הלכו המה למנוחות ואותנו עזבו לאנחות.
יתקיים בו אשרי האיש אשר וכו' כי אם בתורת ד' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול.
זכה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות.
יהי רצון שימליץ יושר על כלל ישראל.
שבת שלום ומבורך!
תגובות
טוען...