בענין הקדמת אכילת הבהמה לאכילת האדם

הנה בפרשתנו פרשת חקת פרק כ' פס' ח' נאמר "והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם" והקשה באור החיים הקדוש הרי בגמרא בברכות דף מ' ע"א איתא אמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיאכל לפני שיתן לפני בהמתו שתאכל שנאמר "ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת" א"כ האיך ה' אומר למשה רבנו והשקית את העדה ואח"כ את בעירם, ותירץ דמה שצריך להקדים מאכל בהמתו ואח"כ הוא דווקא כשאין סכנה אך במקום סכנה ופיקוח נפש האדם קודם, ואחר שפסקו המים מבארה של מרים העם לא שתו שלשה ימים והיו במצב של סכנה ופיקוח נפש ובזה האדם קודם, וכן בפרשת חיי שרה פ' כ"ד פס' י"ט כתב האור החיים הקדוש עה"פ ותכל להשקותו ותאמר גם לגמליך אשאב עד אם כילו לשתות האיך רבקה השקתה קודם את אליעזר ורק אח"כ את הגמלים הרי צריך האדם להקדים את מאכל בהמתו למאכל עצמו.

ותירץ שבמקום סכנה או צער צערו קודם והאדם קודם לבהמתו ואליעזר היה מצטער משום הדרך וכשאליעזר אמר הגמיעני נא הרגישה רבקה שמצטער הוא ולכן השקתה קודם את אליעזר ורק אח"כ את הגמלים,.והמג"א באו"ח סימן קס"ז ס"ק י"ח כתב דאסור לטעום קודם שיתן לבהמתו אך לשתות מותר קודם שיתן לבהמתו והראיה מרבקה שאמרה שתה וגם גמלך אשקה.

ובכתב סופר או"ח ס' ל"ב כתב דאין חילוק בין אכילה לשתיה ובין אכילה ובין שתיה אסור לטעום לפני שיתן לפני בהמתו ועל ראית המג"א מרבקה שנתנה לאליעזר לשתות לפני הגמלים כתב בשם אביו החתם סופר משום שכל האיסור לאכול ולשתות לפני שנותנים לבהמה הוא דווקא לבעה"ב ולא לאדם אחר ורבקה שנתנה לאליעזר אינה מחויבת ליתן לבהמות של אליעזר וממידת החסד שלה נתנה וכשנתנה לאליעזר נתנה על דעת כך שאליעזר ישתה תחילה ואף אליעזר לא היה יכול לשנות וליתן לפני הבהמות כיון שקיבל על דעת זה שישתה תחילה.

וכך י"ל דהא דאמר הקב"ה למשה והשקית את העדה ואת בעירם כיון דמשה רבנו אינו הבעלים של הבהמות ורק לבעלים יש חיוב להאכיל ולהשקות לפני שאוכלים ושותים והסביר בזה דכיון דה' אמר והוצאת להם מים מן הסלע וממילא זה נשמע שיהיה להם מים לכל צרכם מדוע היה צריך לומר והשקית את העדה ואת בעירם אלא דאם היה כתוב רק והוצאת להם מים מן הסלע היה נשמע שהמים שלהם והיו צריכים להשקות קודם את הבהמות לכן אמר ה' והשקית וכו' לומר למשה רבנו שהמים שלו והוא לא מחוייב להשקות קודם את הבהמות שהרי אינם שלו וקודם ישקה את העדה ואח"כ את בעירם, ע"ש.

ונמצא שאף דעת הכתב סופר כדעת האור החיים שבין באכילה ובין בשתיה צריך האדם להקדים את בהמותיו לאכילתו ושתייתו הוא.

ומכיון שנחלקו בדבר הקדמת השתיה לבהמה האור החיים הכתב סופר והמגן אברהם,נראה דטוב שהאדם יתן לבעלי חיים שברשותו מים בכמות גדולה שתמיד יהיו לפניהם וכך יצא ידי כולם.

שבת שלום ומבורך!