כשהמצווה פוגשת את ביזיון הקודש. הרב יוסף בלנרו | פרשת ראה

פרשת ראה

הנה בפרשתינו פרשת ראה פי"ב פ"ג כתוב "ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם ואשריהם תשרפון באש ופסילי א-להיהם תגדעון ואבדתם את שמם מן המקום ההוא" ובפ"ד כתוב "לא תעשון כן לה' א-להיכם".

הנה ברמ"א יו"ד סימן רפ"ו כתב חצרות או עיירות שמקצת עכו"ם דרים שם פטורים ממזוזה וכתב הש"ך שלכן לא שמים מזוזה בק"ק קרקא ובק"ק פראג שקבעו שערים ברחובות היהודים משום דיטלוה הגויים ויבזוה וא"כ יהיה נגרם בזיון לכתבי הקודש ע"ש.

וחזינן דהיכא שיש חשש שיטלו את המזוזה ויבזוה לא קובעים במקום זה מזוזה.

ולכאורה צ"ב שבגמרא במסכת ברכות דף י' ע"א איתא דהקב"ה הביא יסורים על חזקיהו ואמר לו לישעיהו לך ובקר את החולה שנאמר בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה' צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו' מאי כי מת אתה ולא תחיה מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא[1]אמר ליה מאי כולי האי אמר ליה משום דלא עסקת בפריה ורביה א"ל משום דחזאי לי ברוח הקודש דנפקי מנאי בנין דלא מעלו א"ל בהדי כבשיה דרחמנא למה לך מאי דמפקדת איבעי לך למיעבד ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא ליעבד אמר ליה השתא הב לי ברתך אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מנאי בנין דמעלו א"ל כבר נגזרה גזירה א"ל בן אמוץ כלה נבואתך וצא כך מקובלני מבית אבי אבא אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים ע"כ.

וחזינן שאין לאדם לחשב חשבונות ואת החיובים המוטלים עליו הוא חייב לעשות ואף שחזקיהו המלך נעץ חרב בבית המדרש ואמר היוצא מבית המדרש ידקר בחרב ולא מצאו תינוק ותינוקת שלא היו מבקיאים בהלכות טומאה וטהרה ועל הפסוק חובל עול מפני שמן דרשו חז"ל בגמרא במסכת סנהדרין חובל עולו של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו והיינו שבזכות שבדורו של חזקיהו המלך עסקו בתורה ודלק השמן בבתי מדרשות ה' שלח את מלאכיו להילחם עם צבא סנחריב ולהכותם בסנוורים וראה חזקיהו שיצאו ממנו בנים שיחריבו וימוטטו את כל מה שעשה ופעל ויהרסו את בתי המדרש ויאבדו את קודשי ישראל ויעבידו את העם עבודה זרה ולכן חזקיהו לא קיים מצות פריה ורביה ובכל זאת הייתה טרוניה עליו שלא קיים מצות פריה ורביה ומשום שעל האדם לעשות את מצות ה' ללא חשבונות.

וא"כ כיון שעל פי הדין פתח זה חייב במזוזה האיך פוטרים את האדם ממצות מזוזה בגלל מה שאח"כ יקחו את המזוזה ויבזוה הרי מצוה שמוטלת על האדם חייב לעשותה ללא חשבונות ואם אחר כך יקחו אינשי דלא מעלי, את המזוזה ויבזוה, אין זה ענינו של האדם.

הנה דנו הפוסקים בענין אדם שנצטרע ונצטרך להיכנס לבית רפואה לחולי צרעת וכהבית חולים שהיה בשכונת טלביה בירושלים שהיה מיועד למצורעים וההוראות בבית החולים הם שאחר שהחולה בצרעת מתרפא במקצת מעבירים אותו למחלקה אחרת ושורפים את כל החפצים שהביא עמו משום שהצרעת נתפסת בחפציו ונשאלו הפוסקים באותה העת האם החולה רשאי להכניס תפילין לבית החולים כדי לקיים בכל יום מצות תפילין על אף שיודע שבסוף ישרפו את התפילין.

והיו שצידדו והביאו כסייעתא את הגמרא בברכות הנזכרת לעיל שעל האדם מוטל למלא את חובתו ולקיים מצות תפילין ולא לחשב חשבונות מה יהיה לאחר מכן ואף שיודע שישרפו את התפילין שמכניס עמו וכחזקיהו המלך שידע שבניו ישרפו את כל אשר הקים ואת התורה שבישראל ויעבידו את העם עבודה זרה ואפילו הכי נתבע על כך שלא קיים מצות פריה ורביה, שעל האדם לקיים את אשר נצטוה ללא חשבונות.

ומאידך יש מהפוסקים הסוברים שכיון שבסוף יעברו על לא תעשו כן לה' אלוהיכם א"כ נחשב לאנוס ואנוס רחמנא פטריה.

ובאגרות משה או"ח ח"א סימנים ד,ה,ו,ז, הרחיב בענין זה ובין ראיותיו הביא לגמרא במסכת שבת דף ק"ל שאפילו להביא מכרמלית לחצר שאינה מעורבת אסור אפילו למצות מילה וחזינן שלא עוברים אפילו על מצוה דרבנן בשביל לקיים מצוה אחרת דאורייתא ואפילו מצות מילה ששקולה כנגד כל המצוות שבתורה וגדולה מכל המצוות שבתורה ומשום שנכרתו עליה י"ג בריתות ומשום שהיא מצות עשה שיש בה כרת וכ"ש שלא עוברים על לאו דלא תעשון כן לה' אלוהיכם בשביל לקיים מצות תפילין.

וכן במסכת ראש השנה דף ל"ב מצינו שלא עוברים על שבות דרבנן בכדי לקיים מצות שופר.

ורק משום עשיית שלום בין איש לאשתו התירה התורה למחוק את שם השם אך אין ללמוד מכך לשאר ענינים ומה שבגמרא בסוכה דף נ"ג למד אחיתופל לבנין בית המקדש אף זה נחשב למשום שלום וכמבואר בגמרא בסוכה שם.

ועוד הביא ראיה מהגמרא במסכת שבת כותבי ברכות [קמיעות] הרי הם כשורפי תורה ומשום שאם תיהיה דליקה בשבת יהיה אסור להציל את הקמיעות והם ישרפו ואם רק בחשש שריפה החשיבו את כותבי הקמיעות כשורפי תורה כ"ש כשהתפילין בודאי ישרפו שיהיה אסור להכניסם לבית החולים וכן יש לומר לענין מזוזה שיהיה אסור לקובעה במקום שתבא לידי בזיון.

והסיק שם שעצם ההכנסה של התפילין לתוך בית החולים נחשב לאיבוד בידיים של התפילין ועובר על לא תעשון כן לה' אלוהיכם ע"ש.

ובמנחת יצחק ח"ג ס"ג אות ז' כתב לאחר אריכות בענין זה שעדיף לבטל מצות עשה בשב ואל תעשה כאשר יהיה בזיון גדול של שריפת התפילין ע"ש.

ובמנחת יצחק ח"ד ס"ח כתב שאם על ידי שלא יניח תפילין יצטער ויבא לידי חולי ויסתכן יכול להכניס את התפילין לבית החולים ולהניחם.

ובכה"ג יש לסמוך על כך שמה שלאחר מכן ישרפו את התפילין הוא גרמא.

ובפסקי תשובה סימן קס"ד כתב שמצינו אצל ירמיהו שאמר לצידקיהו "ואת העיר הזאת תשרוף באש" ופירש רש"י כיון שהוא גרם לשורפה נחשב כמו ששרפה בידיים.

ואף בעניינו כיון שגורם לשרוף את התפילין נחשב ששורפם בידיים.

והנה יש להביא ראיה מהגמרא במסכת שבת דף ק"כ ע"ב נחלקו רבי יוסי ורבנן במי שהיה כתוב שם על בשרו הרי זה לא ירחוץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטינופת נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי ויורד וטובל רבי יוסי אומר לעולם יורד וטובל כדרכו ובלבד שלא ישפשף ואמרה הגמרא שרבי יוסי סובר שטובל כדרכו משום שנאמר לא תעשון כן לה' אלהיכם עשייה אסורה אבל גרמא מותרת ושאלה הגמרא לרבנן שכורך עליו האיך מדובר, אם הגמי מהודק הוי חציצה ואם לא מהודק נכנסים בו המים וימחקו את השם הכתוב על בשרו ומסקנת הגמרא שאף לרבנן גרמא מותרת ומה שאמרו רבנן כורך עליו גמי הוא משום שלא יעמוד לפני ה' ערום ואף ללא גמי לא יעבור על לא תעשון כן לה' אלהיכם ומשום דעשיה אסור גרמא שרי ויסוד מחלוקתם של רבי יוסי ורבנן אם טבילה בזמנה מצוה שלרבנן טבילה בזמנה לאו מצוה לכן אם אין לו גמי שיחפש אחר גמי ויטבול ביום אחר ורבי יוסי סובר שטבילה בזמנה מצוה ולא מחייבים אותו שיחפש אחר גמי אלא שיקיים את המצוה בזמנה ע"ש.

וברמב"ם בפ"ו מיסודי התורה ה"ו וז"ל וכן אם היה שם כתוב על בשרו הרי זה לא ירחץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטינופת נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי וטובל ואם לא מצא גמי מסבב בבגדיו ולא יהדק כדי שלא יחוץ שלא אמרו לכרוך עליו אלא מפני שאסור לעמוד בפני השם ערום עכ"ל.

ויעוין שם בכסף משנה שכתב דמשום שעשיה הוא דאסיר וגרמא שרי לכן אף שבגרמא עיילי בהו מיא שרי ועין שם שהעמיד שהשם כתוב בדיו לחה שאם בדיו יבשה הדיו הוי חציצה ע"ש.

וא"כ אף יהיה מותר להכניס את התפילין לבית החולים למצורעים ומה שלאחר מכן ישרפום הוה גרמא ויוכל לקיים מצות תפילין בכל יום.

ולפ"ז אף במצות מזוזה כיון שהחובה מוטלת לקבוע מזוזה בפתח הבנין א"כ מה שאח"כ יטלו את המזוזה ויבזוה הוה גרמא ואין הדיירים עוברים משום לא תעשו כן לה' אלוהיכם.

אולם ברשב"א במסכת שבת דף ק"כ ע"ב כתב שההיתר לטבול במים הוא משום שלא ודאי ימחק השם אך אם ודאי ימחק השם אסור משום שעצם מה שנותן ידיו במים נחשב כמוחק בידיים שהרי ודאי ימחק.

ולפי הרשב"א יהיה אסור להכניס את התפילין לבית החולים שהרי ודאי ישרפום [ואין לסמוך על מעשה כמובא בהערה לעיל ברבי אריה לוין זצ"ל].

ולגבי מזוזה אם ודאי יקחוה ויביאוה לידי בזיון אסור יהיה לקבוע בפתח הבנין אולם אם יש ספק אם יקחוה מותר לקובעה בפתח הבנין.

והנה יש להבין בדעת הרשב"א את מה שאמרה הגמרא עשייה הוא דאסיר הא גרמא שרי אפשר להסביר בכמה אופנים וכמבואר בדובב מישרים ח"א סימן צ"ט וכך פשטות דברי הרשב"א דהא דגרם מחיקה שרי רק במקום שאפשר שלא יבא לידי מחיקה והיינו שאין וודאות שיבא לידי מחיקה כהאי דטובל כדרכו ובלבד שלא ישפשף אבל אם וודאי יבא לידי מחיקה אסור דהוי כמשפשף את השם בידיים.

וכן אפשר לומר כמו שכתב במנחת יצחק ח"ג ס"ג אות ב' דמה שגרמא מותר דווקא במקום שבלאו הכי ימחק לבסוף כמו שם שכתוב על בשרו שדרך הכתב על הבשר להימחק אבל במקום שאין וודאות שימחק אף גרמא אסור.

והנה לדרך הראשונה בביאור דברי הרשב"א שרק כשאין וודאות שימחק שם השם מותר בגרמא א"כ כשיש וודאות כמו בתפילין שמכניסם לבית החולים שודאי ישרפום לבסוף וכן קביעת מזוזה במקום שודאי יבזוה יהיה אסור להכניס את התפילין מלכתחילה וכן יהיה אסור לקבוע את מזוזה במקום זה.

ובעצם זו סברת האגרות משה לאסור כיון שלבסוף ישרפו את התפילין נחשב כמאבדם בידיים והיינו כהרשב"א שכיון שודאי כשיכנס למים ימחק שם השם נחשב כמוחק בידיים ולא נחשב לגרמא.

וכל זה שייך לבני אשכנז שחוששים לרשב"א במקום דברי הרמב"ם.

אולם לבני ספרד שמכללי ההוראה המבוארים בפוסקי ספרד דהיכא שהרמב"ם כתב הלכה והשו"ע לא דיבר בה אזלינן כהרמב"ם ולהרמב"ם כיון שהאדם לא עושה איסור במה שנכנס עם התפילין לבית החולים ובעצם הכנסת התפילין יוכל לקיים מצות הנחת תפילין א"כ חייב להכניס שהרי הרמב"ם פסק כרבנן ולרבנן טבילה בזמנה לאו מצוה היא ואפילו הכי כשיש לו גמי כורך על בשרו וטובל על אף שוודאי ימחק שם השם, וא"כ אף במקום שלא מקיים מצוה נכנס עם שם השם למקום שודאי ימחק כ"ש במקום שודאי יקיים מצוה שיכול להכניס את התפילין על אף שודאי ישרפום וכן מצוה לקבוע מזוזה אף במקום שודאי יבזוה.

ואין בני ספרד רשאים לחשוש בזה לדברי הרשב"א שהרי מצוה קעבידי ולא יכולים להיפטר מחשש זה.

ולפ"ז אף דברי בש"ך ביו"ד סימן רפ"ה על כך שבקהילת קודש קראקא לא קבעו מזוזה בשערים כדי שלא יבואו לידי ביזיון הוא רק לדעת הרשב"א ולדעת הרמב"ם יתחייבו במזוזה אף במקום זה.

ולדעת הרמב"ם כל שאין מוחק בידיים אף שלבסוף ודאי ימחק שם השם נחשב לגרמא ומותר א"כ אף מותר יהיה להכניס את התפילין למקום שודאי ישרפום לבסוף וכן לקבוע מזוזה במקום שודאי יבזוה.

והעולה דלכתחילה לבני אשכנז אין להיכנס אם התפילין לבית החולים שודאי יביאום לידי שריפה אולם אם האדם הנכנס לבית החולים יהיה צער רב מכך שאינו מניח תפילין יש להתיר לו להכניס את התפילין לבית החולים.

ולבני ספרד כיון שאין איסור בעצם הכנסת התפילין לבית החולים דמה שישרפום לאחר מכן אינו אלא גרמא ומותר א"כ חייב להכניס את התפילין לבית החולים כדי לקיים מצוות הנחת תפילין וכל קרקפתא דלא מנחי תפילי בכלל פושע ישראל בגופו הוא ויש מהראשונים שכתבו שאף אם יום אחד לא מניח תפילין באותו היום נחשב כפושע ישראל בגופו ואין לאדם לפטור עצמו ממצוה יקרה זו (ויקר אלו התפילין) ומה שלאחר מכן ישרפו את התפילין גרמא הוא ומותר לדעת הרמב"ם.

ויעוין בזה עוד בספרי שיח יוסף ח"ג.

שבת שלום ומבורך!!!