ראש השנה - השנה משנים גישה

שבת שלום וחג שמח, אחים יקרים ואהובים.

מסופר בספר “ניצוצות” של הרב יצחק בזנסון זצ״ל, שנפטר השבוע, כי לפני ראש השנה שלח הבעל שם טוב את תלמידו, רבי יחיאל מדרוהוביטש, למשימה רחוקה. רבי יחיאל הצטער על שלא יזכה לשהות ביום הגדול במחיצת רבו, אך ידע שאף אחת משליחויותיו אינה לשווא.

לאחר מסע ממושך מצא את עצמו בערב ראש השנה באי בלתי מוכר. צער הריחוק מרבו עורר בו להט עצום, ובמהלך ימי החג התפלל מעומק לבו ותקע בשופר. תפילתו הנרגשת נגעה בלבם של תושבי המקום, והדבר הגיע עד לאוזני המלך.

המלך זימן אליו את רבי יחיאל, וכששמע כי הוא יהודי, הציע לו להביא אל המקום משפחות יהודיות והבטיח לדאוג למגוריהן ולפרנסתן.

כששב רבי יחיאל אל רבו, הסביר לו הבעל שם טוב כי באותו מקום היה ניצוץ קדוש שהיה עליו להעלות. קהילה יהודית שלמה הייתה אמורה להגיע לשם ולפעול במשך שנים, אך תפילתו העמוקה והטהורה השלימה את התיקון.

הסיפור הזה מלמד אותנו שלפעמים אנחנו מגיעים למקום שלא תכננו להיות בו. אנחנו שואלים: למה דווקא כאן? מדוע הדרך השתבשה? אבל ייתכן שדווקא במקום שאליו הגענו שלא מרצוננו מסתתרת השליחות שלנו, ודווקא שם אנחנו יכולים לגלות כוחות שלא ידענו שקיימים בנו.

את השיעור הזה למדתי גם מתוך הדרך האישית שעברתי. לפני שמצבי הבריאותי החמיר והקשיים בדיבור התגברו, זכיתי ללמוד עם חברים ולהעביר שיעור מדי שבוע. כשהשיעור נאלץ להיפסק, הדבר כאב לי מאוד. התפללתי לקב”ה שייתן לי דרך אחרת להמשיך להעביר את הדברים שאני זוכה ללמוד.

וברוך השם, הוא פתח לי דרך חדשה. לאחר שנים של הוצאת העלון, התחלתי גם אני לכתוב בו ולהעביר דרך המילים את מה שפעם העברתי בקול.

המציאות לא חזרה להיות כפי שהייתה, אבל בתוך הקושי התגלתה שליחות חדשה.

ומתוך הדרך הזאת, וגם מתוך דברים שלמדתי בעולם רפואת הנפש, הבנתי שלא תמיד אנחנו יכולים לבחור את המציאות שנקבל. לא בחרנו את כל הניסיונות ולא הזמנו את כל הקשיים, אבל יש דבר אחד שעליו יש לנו השפעה גדולה: ההסתכלות שלנו.

ואולי זה עומק המילים שאנחנו אומרים בראש השנה: “היום הרת עולם”. העולם כאילו נולד מחדש, ואיתו גם אנחנו מקבלים הזדמנות להתחדש, להביט שוב על החיים שלנו ולשאול לא רק: איזו שנה אני מבקש לקבל? אלא גם: איזה אדם אני מבקש להיות בתוכה?

כי לפעמים ההתחדשות הגדולה ביותר אינה בכך שהמציאות סביבנו משתנה, אלא בכך שאנחנו מתחילים להסתכל עליה אחרת.

השנה משנים גישה.

לצד הבקשות שנבקש מהקב”ה בראש השנה, שישנה בעבורנו את המציאות לטובה, שירפא, שיושיע, שיפתח שערי ברכה והצלחה אולי השנה נוסיף עוד בקשה אחת חשובה:

ריבונו של עולם, עזור לי לשנות גם את הדרך שבה אני מסתכל על המציאות.

בעולם קוראים לזה “משקפיים ורודים”. אבל אין הכוונה לעצום עיניים מול הקושי או לומר “הכול טוב” כשכואב. להפך. מותר לומר: קשה לי. מותר לכאוב, לפחד ולהיות מודאגים. מותר לתת מקום לרגש אבל לא כל רגש צריך לקבל את המפתחות ולנהל לנו את החיים.

אפשר לומר: קשה לי עכשיו, ועדיין יש לי תקווה.

אפשר להיות מודאג, ועדיין לבחור באמונה.

אפשר לעבור תקופה שלא ביקשנו, ועדיין למצוא בתוכה משמעות ושליחות.

חז”ל מלמדים: “איזהו עשיר? השמח בחלקו” (אבות ד, א). במה דברים אמורים? בחלקו שלו. הפכו לשקופים: לקום בבוקר, קולו של אדם אהוב, חיבוק של ילד, חבר ששואל לשלומנו, שולחן שבת, תפילה, היכולת לצאת החוצה, לנשום ולראות את הבריאה.

רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע”א מלמד בתורה “אזמרה”: “האדם צריך לחפש ולמצוא בעצמו איזה מעט טוב” (ליקוטי מוהר”ן, תורה רפ”ב).

יש כאן יסוד עצום גם לעבודת הנפש: את מה שאנחנו מאמנים את עצמנו לחפש, אנחנו מתחילים לראות.

אם נחפש כל היום מה חסר, נמצא. אם נחפש מה לא הצליח, נמצא. אבל אם נאמן את העיניים לחפש גם נקודות טובות, נגלה שאפילו בתוך יום אפור מסתתר גם אור.

וכשמגיעה מחשבה קשה, אפשר לעצור ולשאול: האם זאת באמת המציאות כולה, או שזו הפרשנות שנתתי לה?

במקום “למה זה קורה לי?”

נשאל: “מה אני יכול לעשות מכאן?”

במקום: ״אין לי״

אולי נשאל: מה בכל זאת יש לי?”

קוראים יקרים, בראש השנה נבקש מהקב”ה שישנה את כל מה שצריך שינוי. שירפא, שיושיע ויכתוב ויחתום את כולנו לחיים טובים ולשלום. אבל נבקש גם:

ריבונו של עולם, תן לנו עיניים טובות. תן לנו לראות את החסדים שכבר הקפת אותנו בהם, כוח להתמודד עם מה שאיננו יכולים לשנות ואומץ לשנות את מה שבידינו.

השנה לא רק מחכים שהחיים ישתנו.

השנה משנים גישה.

מגיעים אל השנה החדשה גם במקום שלא בחרנו להיות בו, משנים את המשקפיים ומתחילים לראות כמה אור כבר יש בחיינו.

כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, מלאה ברפואת הגוף והנפש, בשמחה, באמונה ובבשורות טובות. אמן.

שלכם באהבה,

חי