מאת : רונן צדקי

גילוי נאות: בילדותי נהגו הוריי לקחת את אחי ואותי לשוק, בבוקרו של יום הכיפורים, כדי לקיים את מנהג הכפרות המסורתי. אני זוכר את המעמד, את העופות שהסתובבו מעל ראשינו ואת אמירת "זו חליפתי, זו תמורתי, זו כפרתי". לאחר מכן נשחטו העופות, ובשרם הועבר לנזקקים.

מנהג הכפרות הוא מנהג עתיק, שנהגו בו רבים מגדולי ישראל וקדושי עליון, ואין להקל בו ראש או להתייחס אליו בזלזול. עם זאת, לצד ההכרה בחשיבותו, ראוי לזכור כי המנהג נועד לעורר את האדם לתשובה, לחשבון נפש ולמעשי חסד, ולא חלילה לגרוע ממידת הרחמים.

חז"ל הפליגו בחשיבותו של צער בעלי חיים, ותורת ישראל מלמדת אותנו לנהוג בבריות בחמלה וברגישות. משום כך, כאשר אנו נתקלים במראות קשים או בתנאים שאינם ראויים לבעלי החיים, טבעי שנבקש לתת את הדעת גם על היבט זה של המנהג, מתוך כבוד למסורת ומתוך רצון לקיימה בדרך נאותה.

כבר נשמעה בדברי גדולי ישראל התייחסות לשאלת הכפרות בעופות. הגאון הרב חיים דוד הלוי זצ"ל כתב: "ולמה צריכים אנו דווקא בערב היום הקדוש, להתאכזר על בעלי חיים, ללא כל צורך, ולטבוח בהם ללא רחמים, בשעה שאנו עומדים לבקש חיים על עצמנו, מאת אלוקים חיים"? הדברים מעוררים למחשבה על הקשר העמוק שבין בקשת הרחמים על האדם לבין החובה לנהוג בחמלה גם כלפי בעלי החיים.

יום הכיפורים הוא יום של חשבון נפש בין אדם למקום ובין אדם לחברו. זהו גם זמן מתאים לבחון כיצד אנו מקיימים את מנהגי ישראל, מתוך נאמנות למסורת ומתוך רגישות למציאות הסובבת אותנו.

לצד מנהג הכפרות בעופות, נהגו רבים מישראל לקיים את המנהג באמצעות כסף, הניתן לצדקה. דרך זו מאפשרת לשמר את משמעות המנהג ואת ההתעוררות לתשובה, ובד בבד להפנות את הכסף לסיוע למשפחות נזקקות. הרי הצדקה היא מיסודות הימים הנוראים, וכפי שאמרו חז"ל: "צדקה תציל ממוות" (שבת קנו ע"ב).

אין כאן חלילה קריאה לזלזל במנהג קדוש, אלא הזמנה להעמיק במשמעותו: לזכור את המסורת, לכבד את מנהגי אבותינו, ובד בבד להרבות ברחמים, בחסד ובצדקה. כך נוכל לגשת ליום הקדוש מתוך לב פתוח, ומתוך תפילה שנזכה כולנו לשנה של חיים טובים, בריאות, שלום וברכה.

כתיבה וחתימה טובה, שנה מבורכת, בריאות איתנה, עשייה פורייה, סיפוק והגשמה.