יש לך כבר חצי כוס מלאה, רק אל תיתן למה שחסר לך להסתיר אותה

הנה בפרשיתנו פרשת כי תבא כתוב "ושמחת בכל הטוב אשר ד' א-לוהיך נותן לך".

ויש להבין כיצד האדם יוכל לבא למידה זו לראות את הטוב ולשמוח בטוב.

הנה אמרו חכמינו ז"ל יש לו מנה רוצה מאתיים יש לו מתאיים רוצה ארבע מאד ואין אדם מת וחצי תאוותו בידו.

והנה מימרא זו טעונה ביאור אמאי אין אדם מת וחצי תאוותו בידו הרי כשיש לו מנה אמנם רוצה מאתיים אבל מנה שהוא חצי מהמאתיים יש לו בידו, וכן כשיש לו מאתיים אמנם רוצה ארבע מאות אולם מאתיים שהם חצי מהארבע מאות יש לו א"כ מהו שכתוב דאין אדם מת וחצי תאוותו בידו.

וביארו שכוונת חז"ל לומר שאדם שיש לו מנה פעמים שהוא כל כך שקוע להשיג את המאתיים שמבחינתו נחשב שאין לו כלום כל זמן שלא השיג את המאתיים, ומרגיש וחי רק את החיסרון שלו, וזה כוונת חז"ל באמרם ואין אדם מת וחצי תאוותו בידו, לומר שאף את המנה שיש לו, חוויתו האישית שאין לו כלום כל זמן שלא השיג את המאתיים.

ובאמת לכל אדם יש את החצי כוס המלאה ואת חצי הכוס הריקה, ועל האדם מוטל לראות ולהתבונן בחצי הכוס המלאה ולהודות ולשמוח על מה שכן יש לו, ובמסכת אבות תנן הקנאה התאוה והכבוד מוציאים את האדם מהעולם ואחד מהביאורים הוא שמוצאים את האדם מהעולם שלו היינו ממה שיש לו מכיון שכל הזמן עסוק במה שיש לחבירו ובתאבותיו שלא מומשו ובכבוד שלא נותנים לו כפי שהוא מבין שצריכים לתת לו, והיינו במה שאין לו.