המפגש, המיועד לגמלאים ולצעירים ברוחם, קיבל הפעם משמעות עמוקה במיוחד. השירים המוכרים נשמעו אחרת, כשכל מילה וכל מנגינה התחברו לזיכרונות, לגעגוע ולכאב שמלווים את החברה הישראלית מאז אותו יום ששינה את חיינו.

את הבוקר פתחה מעיין נדלין, אלמנתו של הלוחם יעקב נדלין הי"ד, שנפלה בחלקה המשימה הבלתי אפשרית לנסות לתאר במילים את האדם שאיננו. בדברי ההספד שנשאה בקול חנוק מדמעות היא ריגשה את המשתתפים כשהקריאה טקסט אישי ועוצמתי, שבמרכזו המסר כי אדם אהוב אינו נעלם כל עוד הוא חי בלבם של יקיריו.

המשתתפים ישבו בדממה, ורבים מהם לא הצליחו לעצור את הדמעות.

ראש עיריית אור עקיבא, שמחה יוסיפוב, כיבד את האירוע בנוכחותו ונשא דברים לזכר הנופלים ולחיזוק המשפחות, תוך שהדגיש את חשיבות האחדות והערבות ההדדית דווקא בימים אלה.

בהמשך הקריא משה אבו עזיז קטע מיוחד שנכתב סביב שמות השירים שנבחרו למפגש. הטקסט השתלב בין הביצועים והוסיף רובד נוסף של משמעות, כשהוא מחבר בין הזיכרון, השירה והתקווה לעתיד טוב יותר.

מועדון הזמר "אור ושיר", הפועל זו השנה השלישית במתנ"ס אור עקיבא, הפך בשנים האחרונות למסגרת קהילתית אהובה המפגישה אחת לשבועיים תושבים סביב אהבת הזמר העברי. הפעילות מתקיימת בהתנדבות וללא עלות, ומזמינה את הציבור לקחת חלק בשעה וחצי של שירה בציבור, היכרות וחיזוק הקשרים הקהילתיים.

אלא שהמפגש של היום היה הרבה מעבר לעוד בוקר של שירה.

זה היה בוקר שבו המנגינות נשאו את הכאב, המילים ביטאו את הגעגוע, והקולות שהתאחדו יחד הזכירו כי גם לאחר שלוש שנים הזיכרון חי, המשפחות אינן נשכחות, והתקווה ממשיכה ללוות את כולנו.

כי גם כשהלב כואב, עם ישראל ממשיך לשיר, לזכור ולהאמין.