ה"בבא חאקי" – רבי יצחק אבוחצירא זצוק"ל

כ"ה באדר הילולת הקודש קודשים רבנו רבי יצחק אבוחצירא "באבא חאקי" זצוק"ל, אח של רבנו סידנא באבא סאלי ורבנו עטרת ראשנו רבי דוד אבוחצירא זצוק"ל, נכד לרבי יעקב אבוחצירא זצוק"ל. קבור בבית העלמין ברמלה. "בבא חאקי", אחיהם של רבי דוד אבוחצירא וה"בבא סאלי", נולד לאביו רבי מסעוד אבוחצירא בעיירה ריסאני, במחוז תאפילאלת שבמרוקו. בשנת ה'תר"פ (1920) כאשר נגזרו גזרות קשות על היהודים, ואחיהם הגדול נרצח על ידי השלטונות במרוקו, עברו האחים ה"בבא חאקי" וה"בבא סאלי" לעיירה בודניב. בשנת ה'תרצ"ו (1936), עבר להתגורר עם משפחתו בעיירה ארפוד, שהייתה תחת שלטון צרפתי, והנהיג בה את הקהילה היהודית. בשנת ה'תש"ה (1945) עזב את מרוקו ועבר לגור בעיר אוראן שבאלג'יריה, שבה התגוררו רבים שעקרו ממחוז תאפילאלת עקב הגזרות. בשנת ה'תש"ח, עם הקמת מדינת ישראל, עלה לישראל עם משפחתו והשתכן תחילה במעברה בגבעת אולגה. כשנודע לראשון לציון הרב בן ציון חי עוזיאל על בואו לישראל, בא לפגשו ויזם את מינויו לרב הראשי של רמלה ולוד במשך 20 שנה. ה"בבא חאקי" היה ידוע במופתיו ובברכותיו. כבר במרוקו נודע הרב במופתיו ובברכותיו המועילות, ורבים שיחרו לפתחו בבקשם אחר עצה ונחמה. ביתו תמיד היה פתוח לרווחה, ואוזנו הייתה כרויה לשמוע את כאבם של האנשים ואת בקשותיהם. ה"בבא חאקי" מונה לחבר במועצת הרבנות הראשית, ליו"ר "ארגון הרבנים הספרדים ועדות המזרח בארץ ישראל", שייסד הראשון לציון הרב יצחק נסים. לפני 55 שנה, בכ"ה אדר ב' ה'תש"ל, נהרג ה"בבא חאקי" בתאונת דרכים קשה, בצומת גבעתי שבדרום, כשהוא בן 75 שנה. התאונה הייתה בדרכו חזרה מנתיבות לאחר שהשכין שלום בית בין איש לאשתו ולאחר שביקר את אחיו הבבא סאלי. איך הגיע כובע של הראשון לציון לראש של רבי יצחק אבוחצירא? כשהגיע לארץ ישראל ולא הכירו בגדולתו, נתן לו הרב מאיר חי עוזיאל שהיה הראשון לציון את הכובע על מנת שיכבדו אותו כפי הראוי לו. אמר לו הרב עוזיאל "פה, מסתכלים על בגדים". סיפור על הבאבא חאקי זיע"א, אחיו של הבאבא סאלי: מעשה שקרה בארפוד בימי הסליחות. המושל של העיירה ארפוד מנע אותם מלומר סליחות, בטענה שהם מפריעים את מנוחת השכנים. ואיים עליהם, שאם ימשיכו בתפילותיהם, רע ומר יהיה גורלם. דברים בוטים אלה של המושל פגעו בבאבא חאקי עד עמקי נשמתו, ומעומקא דליבא התפלל לפני הבורא. ואכן תפילתו של באבא חאקי זיע"א התקבלה מיד. היו אלה ימים של מרד כנגד הממשל, וכל התושבים היו חצויים בין הממשל ובין המורדים. המושל של ארפוד חשב להתחכם, וכתב מכתבי תמיכה גם לראשי הממשל וגם לראשי המורדים. אך המושל שלח בטעות את מכתבי אהדתו למורדים אל ראשי הממשל. כשהרגיש בכך המושל, לקח את אקדחו ירה בראשו ומת. ושוב יכלו היהודים לומר את הסליחות בקול ובהשתפכות הנפש, ולתקוע בשופר כדרכם. מאת הרב ומו"צ יוסף בלנרו